<h1>הבתים — שערי שביתת יום הכפורים שער ראשון</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מ"ע אחרת יש ביוה"כ, והיא לשבות בו מאכילה ושתיה, שנאמר תענו את נפשותיכם. מפי השמועה למדנו איזהו עינוי שהוא לנפש זה הצום. וכל הצם בו קיים מ"ע. וכל האוכל ושותה בו בטל מ"ע, ועבר על ל"ת שנאמר כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה, מאחר שענש כרת למי שלא התענה למדנו שמוזהרין בו על אכילה ושתיה. וכל האוכל או השותה בו בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה. וכן למדנו מפי השמועה שאסור לרחוץ בו או לסוך בו או לנעול בו את הסנדל. ומצוה לשבות מכל אלו, כדרך ששובת מאכילה ומשתיה שנאמר שבת שבתון, שבת לענין אכילה, ושבתון לענינים אלו. ואין חייבין בו כרת או קרבן אלא על אכילה ושתיה בלבד. אבל אם רחץ או סך או נעל או בעל מכין אותו מכת מרדות. לשון רבינו משה. כתב רבינו יעקב לא נאסר ביום הכפורים אלא סיכת שמן. וחלב מותרת. והרב בעל התוספות כתב, שאפילו בשומן וחלב אסור, וזה נראה עיקר. יש מן הגדולים שכתב אע"פ שאין כרת בשאר הדברים, מ"מ איסור תורה יש בהם. והרב בעל התוספות ורבינו יעקב כתבו שאין איסורם אלא מד"ס. וכן נראה דעת הר"ם. וזה עיקר.
